הגזע הלאומי




הכלב הכנעני הוא הגזע הלאומי של ישראל ומהווה את אחד מגזעי הכלבים המעניינים ביותר,
בהיותו כלב החי על גבול המושג "בר". הוא מציג נתונים בינוניים וטבעיים, ללא פרווה מפוארת אם כי בינונית ויעילה בבידוד מפני חום היום וצינת הלילה.
מבנה גופו בינוני ולעולם לא כבד מדי, כך שיוכל בקלות לשאת רגליים ולהעלם בשעת הצורך, וחוסנו בסיבולתו כאשר הוא מתקיים בסביבה צחיחה ממים וקמצנית במזון ויכול לה.
הכנענים אותם שרואים לעיתים בתערוכות כלבים בארץ דומים למדי לטיפוס הכנעני החי בבר וזהו אחד ההישגים של הגידול המכוון והשימור של הגזע.

ארץ מוצא: כנען



תולדות הגזע:
הכנעני שייך למשפחת כלבי השפיץ - ממשפחות הכלבים העתיקות בעולם. הטיפוס המקורי של כלבי השפיץ שהתפתח במזרח התיכון התפזר על פני תבל, ובכל מקום אשר הגיע אליו השתנה בהתאם לתנאי הסביבה שחי בהם. כך נוצרו למשל ההאסקי הסיבירי, הבסנג'י האפריקני והדינגו האוסטרלי.
הכנעני מוזכר עוד מימי התנ"ך, הוא התפתח במשך דורות רבים בארץ כנען, מסיני עד הגולן. לכנעני דמיון רב לכלב המבוית הראשון מלפני כ-13 אלף שנה באזורנו, ויש להניח שהוא צאצאו הישיר, שכמעט לא שונה מאז. ציורי קיר ותחריטים שכנענים נראים בהם, הזהים לחלוטין לכנעני המודרני, נתגלו בקברי פרעונים מצרים קדומים עוד משנת 2,000 לפנה"ס, ובמרכז סיני נתגלו גילופי סלע המראים כלב כנעני רודף אחר צבי.
בסוריה יש כלבים שמזכירים מאוד את הכנעני שלנו, אך הם כבדים ומוצקים יותר, פרוותם ארוכה יותר, והם מותאמים לתנאי אקלים קר. גם במדבר סיני קיימים כלבים אשר מזכירים את הכנעני, אך הם קלים יותר ודומים גם למשפחת כלבי הרוח.
בשנת 1934 התבקשה פרופסור רודולפינה מנצל, חוקרת התנהגות בעלי חיים, מהכלבניות הראשונות בעולם וחלוצת גידול הגזע, להגיע מאוסטריה ארצה – פלשתינה אז, ולהקים יחידת כלבי שירות עבור ארגון ההגנה. עד שנה זו התוודעה מנצל בתחום זה לגזעים אירופיים, ובכללם הרועה הגרמני והבוקסר. לדעתה סבלו גזעים אלו מתנאי מזג האוויר הקשים, ולכן הייתה יעילותם בעבודה מוגבלת. מנצל צפתה בכלבי הפרא בסביבת מחנות הבדווים ויישובי הדרוזים במדבר ובערב, ומשמצאה שהכנעני התפתח בטבעיות ושרד בסביבתו הטבעית נראה לה הגזע מתאים למשימה. מכיוון שהאמינה שאלו הם הכלבים המקומיים האמתיים של ארץ כנען העניקה מנצל לגזע את שמו - כנעני. בעזרת מזון היא הצליחה בהדרגה לגרום לכלבים הפראיים להתקרב אליה, ומשהם בטחו בה היא השכילה לגלות כי הם בעלי יכולת לקבל מרות, בעלי כושר למידה גבוה, מתאימים לביות ונאמנים עד מאוד. הכלבים אומנו והוכיחו את עצמם ככלבים זריזים וערניים. פרופסור מנצל סיפקה כלבים רבים להגנה בזמן מלחמת העולם השנייה, והם נחלו הצלחה ככלבי סיור ושמירה ואף בגילוי מוקשים.
מנצל המשיכה בגידול הגזע ובטיפוחו, אגב שילוב של קווי דם חדשים מכלבי בר, וכך נשמרו תכונותיו המקוריות של הגזע. ב- 1953 כתבה מנצל את תקן הגזע של הכנעני, וכעשר שנים מאוחר יותר הכירה בו 'ההתאחדות הישראלית לכלבנות'. מאז נחשב הכנעני לגזע הלאומי של ישראל.

תפקיד וייעוד:
הכנעני הוא כלב משפחה נאמן ביותר וכלב שמירה מעולה.
זהו כלב בעל חושים מפותחים, ערני ומהיר תגובה, חשדן כלפי זרים, בעל יצר הגנה מפותח, אינו תוקפן כלפי כלבים זרים, אך יכול לתקוף כל כלב זר הפולש לשטחו כדי להרוג. כלפי בני אדם הוא יהיה תוקפני רק אם ירגיש שיש לו סיבה טובה.

עצות:
הכנעני הוא כלב בריא ועמיד שאינו סובל ממחלות תורשתיות; הוא יכול לחיות כל ימיו בלי לראות וטרינר. ההסבר לכך הוא השינוי הטבעי שחל הגזע ובזכותה שרדו הכלבים החסונים ביותר בלבד. זהו כלב צנוע שמסתפק במועט וקל יחסית לגדלו. כמות המים והמזון שהוא זקוק לה פחותה משל כלבים אחרים בגודלו. הבדווים כבר גילו זאת לפני זמן רב: הכלבים יצאו עם העדרים מוקדם בבוקר לשטח הרחוק ממקור מים, ורק משהיו שבים למחנה בערב היו מרווים את צימאונם.
הכנעני ידוע בניקיונו. נדיר מאוד למצוא עליו קרציות ופרעושים, למעט באזורים שהוא אינו מגיע אליהם כמו אחורי האוזניים. יש לו פרווה כפולה, ובשתי עונות הנשירה נושרות ממנו כמויות גדולות של פרווה. הברשה טובה פעם או פעמיים בשבוע מספיקה בהחלט, ורק בעונת הנשירה כדאי להבריש פעם ביום. הברשה תמנע חוסר נוחיות וגירוד ותעודד גידול מחודש. את ציפורניו החזקות, הגדלות במהירות, חייבים לקצוץ לעתים קרובות, בייחוד כשאין לו מספיק פעילות שמאפשרת לו לשייף אותן.
- בגלל אופיו העצמאי הוא משתעמם מהר מאוד וכן עליו לחיות במערכת יחסים המבוססת על כבוד הדדי, ועליו להבין את ההייררכיה המשפחתית שהוא חי בה. לדברי שיבולת, הכנעני הוא כלב של כל המשפחה. הוא רואה באדם לא בעלים אלא שותף, והוא שומר לעצמו את הזכות לבחור בתנאי השותפות. הוא חשדן מטבעו, אינו נהנה מליטופי זרים, ופרט לקומץ אנשים שהוא מכיר ואוהב תצטרכו לעבוד קשה כדי להוכיח לו שאתם ראויים לאמונו.
לכנעני ישנה תשוקה ידועה שאינה נפרדת מאופן התנהגותו – חפירת בורות; כל עוד תהיה לו הזדמנות הוא יחפור, וזאת עדות לחיי הבר שהוא נהג דרך קבע לחפור בהם בורות ולהטמין בהם מזון לעת חירום ולהגן על משפחתו.

תיאור :
הכנעני הוא כלב בינוני, שרירי וזריז וחזק לגודלו. כמו רוב כלבי השפיץ, אוזניו זקופות וזנבו נישא גבוה ומגולגל מעל הגב. פרוותו עבה וקשה והיא מגנה עליו מפגעי מזג האוויר. צבעה אדמדם, לבן, שחור, מנוקד או גוונים של חול. צבעי המדבר - חול, זהב, אדום וקרם - טיפוסיים לגזע. כנענים פראיים שחורים או שחורים לבנים ניתן למצוא באזורים הרריים ומיוערים בצפון הארץ. ככל שיורדים דרומה, כן הכלבים הפראיים נעשים בהירים יותר.
כיום מוכרים לנו שני טיפוסים של כנענים: 'טיפוס הקולי', בעל המבנה הריבועי; ו'טיפוס הדינגו', שאינו כלול עוד בתקן הגזע, גופו מאורך יותר, צווארו קצר יותר, אוזניו נפולות או מקופלות למחצה, ראשו מסיבי וכבד יותר, וזרבוביתו קצרה יותר. גובהו הממוצע של הכנעני נע בין 50 ל-60 ס"מ, ומשקלו הממוצע בין 18 ל-25 ק"ג.
תוחלת החיים הממוצעת של הכנעני ארוכה יחסית - בין 16 ל-18 שנה, והוא אף יכול להגיע גם לגיל 20 במצב מצוין.


 
כל הזכויות שמורות לההיל - 2012©
Created by RightClick